ואף אחד לא יצליח להוריד לכם את הביטחון והכי כיף לכם בעולם ואתם
חזקים ויודעים ששום דבר טיפשי לא יפגע בכם ?
כל זה היה לי עד לפני כמה רגעים ...
לא יודעת איך זה קרה לי אבל פשוט נשברתי לרסיסים,
זה כל כך לא מתאים לי וכל כך אספתי את עצמי וחיזקתי את עצמי
שזה לא יקרה לי אבל מסתבר שזה חזק ממני.
חשבתי שהתחלתי חיים חדשים פה בעיר החדשה שעברתי אלייה
וכן התחלתי פה הכל מחדש אבל לא הכל חייב להיות חרא,
התחלתי לעבוד והייתי עובדת טובה והתחלתי להתחבר לאנשים
ולעובדים ונהיו לי סוף סוף חברים וממש נהנתי לבוא לעבודה,
עד שהיום המנהל שלי החליט להפיל עליי את הפצצה ולהגיד שיש
לו יותר מדי עובדים ובקיצור שאני מיותרת בעבודה ואני סתם ביזבוז כסף.
אני באה לבית כולי מבואסת מהתחת והמשפחה שמה עליי אלף זין
לא אכפת להם כמה שאני שבורה וכואב לי מהחיים האלה, זה הכי כואב
שהמשפחה שלך מתעלמת ממך, מילא תרביצו תצעקו תריבו איתי תעשו איתי
משהו אבל לא לעשות כלום ... זה הכי פוגע כאילו אני אוויר,
וגם שאני מוציאה מילה כאילו זאת מילה בלי משמעות ... הכאב כל כך גדול
ולא אני לא בוכה בגלל דברים מפגרים אני בוכה וכואב לי כי כשאני צריכה
מישהו שרק יבוא וידבר איתי אין לי אף אחד בעולם הזה, אני מרגישה לבד בכל
העולם הזה אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר לשתף, פיתאום שאני צריכה אותם
אף אחד לא יכול לדבר וכל אחד עסוק אבל שהם צריכים אותי הם יודעים בדיוק לאן לבוא
העולם הזה הכל אינטרסים, וכמה שזה כואב אני מתחילה לחשוב שמשפחה זה לא מעל הכל
וכן יגידו לי ' אל תגידי דבר כזה שאת תצטרכי מישהו רק המשפחה שלך תהיה שם '
אבל הנה אני צריכה מישהו והמשפחה שלי לא שם ..., אז על מי אני צריכה לסמוך ?
אין פשוט אין עם מי לדבר, אני ידבר אל הקיר ויש מצב שהוא אפילו יענה לי
הייתי בהר הכי גבוהה שיכול להיות החזקתי מעצמי הבן אדם הכי חזק שיש וששום
דבר לא ישבור אותי, אבל הנה הבדידות פשוט הרגה אותי ...
וזאת הייתה הנפילה שהחזירה אותי למציאות, למציאות שאני בעצם עוד בן אדם פשוט
ושהאנשים שהכי קרובים אליי יפגעו בי הכי כואב ...
;){kind=link}